את ליבי בחרנו לגדל כילד שונה. למה? כי הוא באמת ילד שונה! בניגוד לילדים לא אלרגים, יש מאכל שעשוי חס וחלילה לגרום לכך שלא ינשום. מתוך ההבנה הזו, הפכתי את השוני לכוח – כוח לאיפוק, לסבלנות, והכוח לשמור על החיים שלך.
כשהורים מתקשרים לשאול מה ליבי יכול לאכול ביום הולדת, אני אומרת שזה בסדר שיהיו גם דברים שאסור לו לאכול (לא כאלו שיסכנו אותו אם הם באויר) וכל עוד יש לו גם מה לאכול כי כל עוד שומרים על הסביבה שלו ולא מסכנים אותו, הוא לומד לחיות עם זה. זה חלק ממי שהוא.וככה הוא צריך לאהוב ולקבל את עצמו עם מה שמותר לו ועם מה שאסור , רק לו.

הכוח שהסביבה מקבלת מלחיות ליד ילד שצריך להתחשב בו:
למשל כשהאחים הגדולים של ליבי היו רעבים בחזרה מטיול משפחתי, שאלנו את ליבי אם זה בסדר שנקנה להם לאכול בדרך למרות שהוא יצטרך לחכות. האחים ענו מיד:ממש לא, אם אחינו הקטן יכול להתאפק ולחכות עד הבית, גם אנחנו יכולים, ולא בא לנו לגרות אותו!' כאילו שזה לא מספיק חימם לנו את הלב ליבי עונה להם ״לא זה ממש בסדר, אני לא רוצה שתיהיו רעבים וזה לא יגרה אותי באמת״ . זהו פה התעלפנו ( בקטע טוב (-; )/
או ילדה מהכיתה שלו שהייתה בקייטנת בית ספר שהוא לא היה בה מתקשרת אליו וצועקת:
'ליביייייייייייייייי אכלו בכיתה טחינה וצעקתי עליהם שאסור שתדע ותגיד להורים שלך איזה חוצפה!'
אז אלו הדברים שמרחיבים את הלב ומלמדים את הילדים וגם את ההורים באשר הם  סובלנות וקבלת האחר.