בסדרה הזו התמקדנו במספר כלים מרכזיים – הקשבה, סבלנות וסובלנות, ורצון והסכמה, כי אנו מאמינות שהם הבסיס לכל מערכת יחסים מכבדת. אלו אבני היסוד שמאפשרות לילדים להבין את ערך הכבוד ההדדי בצורה פשוטה ומעשית.
הקשבה פעילה- הקשבה פעילה היא הבסיס לתקשורת פתוחה במערכות יחסים. כשאנחנו מקשיבים, אנחנו מבינים את הצרכים והגבולות של האחר, ומשקיעים מאמץ כדי להקשיב לו. למשל, אם הילד שלנו מדבר אלינו, מומלץ להתיישב או להתכופף אליו כך שיהיה עימנו בגובה העיניים ויראה את כל הפנים שלנו ולא רק כשמביט עלינו מלמטה. הפניית המבט לדובר, ניתוק הסחות דעת (כמו טלפונים או מחשבות על נושאים אחרים).
סבלנות- היכולת להתמודד עם עיכובים, קשיים ומצבים מאתגרים באופן רגוע. היכולת להיות מתוסכלים ולהכיל תסכול חשובה מאד בראיית האחר. מאחר שללא יכולת הסבלנות יהיה קשה מאד לראות הצרכים של האחר כי הילד יהיה עסוק בכך שהצורך שלו לא מסופק.​

סובלנות- היכולת לקבל ולהכיל את דעות האחר ושונות , גם אם אנחנו לא מסכימים איתם.
להבין שלא כולם פועלים כמוני וזה בסדר גמור, ולא אומר שאני פחות או יותר טוב מהם. סובלנות הינה היכולת לשמור על כבוד הדדי גם במצבים של חוסר הסכמה.​​​

סבלנות וסובלנות-סובלנות וסבלנות הן תכונות אנושיות שמאפשרות לנו להתמודד עם שונות, אתגרים וקונפליקטים ברוגע, בכבוד ובאמפתיה. שתיהן חשובות בשיח עם ילדינו:

הסובלנות יוצרת כבוד הדדי, והסבלנות מאפשרת להתמודד עם האתגרים היומיומיים בקשרים אישיים.
בגדול, הסובלנות מספקת את הבסיס לשיוויון, והסבלנות מאפשרת את הכלים להכיל תסכול ולהתנהל באופן מכבד, גם אם לא חושבים כמוני.
רצון- מבטא שאיפה פנימית, בחירה חופשית והעדפה אישית. רצון זו הבנה, משהו שמגיע מתוך עצמנו, מתוך תחושה פנימית של מה שנכון לנו, נעים, או מתאים עבורנו כרגע.
הסכמה- זוהי בחירה מודעת לתת אישור לפעולה מסוימת, גם אם הרצון הפנימי לא תואם לחלוטין.​ הסכמה יכולה להיות מתוך כפייה, לחץ חברתי, נוחות או חובה. ​

רצון והסכמה- ​יכולים להשתלב יחד כמשלימים זה את זה, כאשר הרצון מחבר אותנו לעצמנו ואילו ההסכמה מחברת אותנו לאחר. עם זאת, יכול להיות גם פער ביניהם. במצב כזה ישנן 2 אופציות: הסכמה בלי רצון אמיתי, למשל כאשר מישהו לוחץ עלי, ואני מסכימה כדי לרצות אותו. במצב כזה נעשה משהו שלא נרצה, אולי כי לא היה לנו נעים לסרב. אופציה שניה היא רצון בלי הסכמה. במצב כזה אני רוצה משהו, אבל אין לי אפשרות להסכים. למשל, הילד שלי רוצה רק ממתקים ואני רוצה לאפשר לו כדי שיהיה שמח, אבל כהורה אני מחליטה שלא להסכים כי זה לא בריא. השימוש ברצון והסכמה בצורה מאוזנת היא המפתח ליצירת תקשורת בריאה ומערכות יחסים מכבדות. כבר מגיל צעיר נרצה ללמד את הילדים להבחין בין השניים, ומתוך אמפטיה וכבוד לאחר לראות אם הוא מביע רצון וגם נותן לנו את הסכמתו. ילד שילמד לכבד את האחר ויחפש את הרצון וגם את ההסכמה יהפוך למבוגר שלא פוגע בזולת אלא רגיש וקורא נכון את הסיטואציות שמולו. באותו האופן, נרצה שהילד ידע להבחין אם הוא רוצה וגם נותן את הסכמתו לדברים שמציעים לו, ולא רק ״נגרר״ או עושה פעולה מול לחץ חברתי או בחירה חופשית.