אני וחבריי
מידע חשוב להורים
התפקיד ההורי ביצירת קשרים חברתיים של ילדכם
להורים יש תפקיד משמעותי וחשוב בעיצוב חינוך ילדיהם, בערכים שהם מקנים להם, ובאופן שבו ילדיהם יתפתחו על מנת שיגדלו להיות מבוגרים אחראיים ומוסריים. יחד עם זאת, חשוב לזכור שהזמן בו הילדים נמצאים תחת חסות ההורים מוגבל (עד גיל 18, ויש שיגידו שאפילו קודם לכן). ברגע שהם יוצאים לדרכם העצמאית, סביר להניח שהערכים, החינוך והמסרים שהענקנו להם במהלך השנים יעצבו את אישיותם ואורח חייהם.
כהורים, עליכם להבין אילו מסרים וערכים תרצו להקנות לילדיכם. אחד הנושאים המרכזיים שמצאנו כרלוונטיים ביותר הוא תהליך החברות: הכולל יצירת קשרים בינאישיים, ביטחון, היכולת לסמוך על האחרים ועוד. כדי ללמד את הילדים כבר מגיל צעיר ערכים של חברות, הדדיות, עזרה וכיבוד האחר, חשוב לשים לב לדברים הללו:
הצגת גבולות- על ידי הגבולות הנכם עוזרים לילדיכם לצמצם התנהגויות שליליות כלפי האחרים, ולכן זהו חלק בלתי נפרד מהחינוך. ילדים זקוקים למסגרת שמבהירה מה מקובל ומה לא, תוך דגש על חיזוק התנהגויות חיוביות וצמצום התנהגויות שליליות. חשוב לשמור על איזון בין הצגת גבולות לבין מתן תחושת ביטחון ואהבה ללא תנאים, ולא לחשוב שהאחד בא במקום השני, כי ההיפך הוא הנכון, האחד מחזק את השני.
איך להיות בעד הילדים שלי גם כאשר הם טועים- תפקידנו כהורים הוא לתמוך בילדינו גם כאשר הם פועלים בניגוד לערכים או לציפיות שלנו. יש ללמוד כיצד להעביר ביקורת בונה בצורה מכבדת, להפריד בין התנהגות הילד לבין אהבתנו אליו, ולהוביל אותו לתובנות תוך מתן תחושת ביטחון שהוא אהוב ומוערך. יש להעביר את המסר מגיל קטן, שניתן לספר לכם הכל, וגם אם אתם כועסים על ההתנהגות שלו וחושבים שלא הייתה נכונה, למרות הכעס אתם בעדו, אוהבים אותו ואכפת לכם ממנו.
כולנו שונים אך שווים- כהורים, חשוב שתעודדו את ילדיכם להבין שכולנו שונים, אך שווים בזכויותינו ובערכנו.
הכוונה היא להכיר בכך שלכל אדם, בלי קשר למראה החיצוני, המוצא, המגדר, או האמונות, מגיעות אותן זכויות ואותו הכבוד. דוגמאות לכך יכולות להיות ילדים עם משקפיים, ילדים בעלי מבנה גוף שונה, צבע עור שונה, כיפה או בלעדיה, וכדומה. זהו שיח שאנו ממליצות להקנות כבר מגיל צעיר.
לעזור לחבר- עידוד הילדים לעזור לאחרים, לשים לב לקשיים שחבריהם חווים, ולהיות מקור לתמיכה ועידוד—אלו ערכים שמחזקים לא רק את הקהילה, אלא גם את תחושת המסוגלות והאמפתיה של ילדיכם.
חרם – לחרם פנים רבות. לעיתים גם הורים, במודע או שלא במודע, עלולים לעודד מצבים של נידוי חברתי—גם מתוך כוונות טובות, כמו הרצון להגן על ילדיהם. חשוב לנהל שיח פתוח ולהעלות למודעות את ההשלכות של חרם ואת החשיבות של קבלה והכלה של האחר. אם אתם כמבוגרים לא מכירים את כל סוגי החרמות אז היו בטוחים שגם ילדכם לא, ויש ילדים שינהגו כך מבלי לדעת. לכן, כדאי ללמד אותם על סוגי החרמות:
חרם חברתי ישיר- הסוג הנפוץ והמוכר ביותר, שבו קבוצה או ילד בודד מונעים מילד אחר להשתתף בפעילויות, משחקים או מפגשים חברתיים. המטרה המודעת או הלא-מודעת היא לנתק את הילד מהסביבה החברתית שלו.
חרם חברתי עקיף- החרם מתבצע בצורה פחות גלויה. הילדים אינם מתעלמים באופן ישיר, אך נמנעים מלתקשר עם הילד או מדברים עליו מאחורי גבו.
חרם דיגטלי- התפתחות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות הביאה גם את החרם לזירה הדיגיטלית.
זהו אחד הסוגים הפוגעניים ביותר, שכן הוא עשוי להתרחש בכל שעות היום ולעיתים מול קהל רחב מאוד.
חרם סמוי- חרם שמתרחש באופן שקט ולא בולט לעין, ולכן קשה להבחין בו. הילד לא בהכרח מרגיש התעלמות מוחלטת, אבל הוא נשאר תמיד מחוץ למעגלים המרכזיים.
חרם על רקע שונות- כאשר ילד מוחרם בשל מאפיין אישי מסוים או מוגבלות.
חרם שמונע מהתנהגות הורית- לפעמים הורים עשויים, במודע או שלא במודע, להוביל לחרם על ילד אחר על ידי עידוד ילדיהם שלא להתחבר עם ילדים מסוימים, מתוך חשש או שיפוטיות.
חרם עצמי- מצב עצוב שבו הילד "מחרים את עצמו" באופן מודע או בלתי מודע. בגלל שהילד עצמו סובל מחוסר ביטחון, ביישנות, או אהבה עצמית, הוא עשוי להרגיש ״לא שווה״ ו- ״שלא מגיע לאף אחד חבר כמוהו״, להתרחק מחבריו לכיתה, ולא לקחת חלק בפעילויות חברתיות. במקרים כאלו, תחושת הבדידות שלו עשויה להעמיק את ההדרה.
מילה אישית ממני /מאת: שלי פורפר-רוזן
דעו שגם שהורים עושים חרם על הורים אחרים.. השתדלו לא להיות כאלו !
וגם לשים לב אם הורים שאתם מכירים ואפילו אוהבים עושים זאת להורים אחרים.
לחשוב שאנחנו מלמדים את ילדנו על חרמות ויש הורים שבעצמם עושים חרם על הורה אחר זה עצוב ומצמרר.
תהיו טובים לעצמכם ולאחרים! אני מאמינה שרק ככה תגדלו ילדים עם ערכים טובים שאוהבים את עצמם ואת האחר ויודעים להביע אמפתיה ואכפתיות.